אתר הזיכרון לידיצה (מחוץ לפראג) – המלצה לביקור
במרחק של כארבעים דקות נסיעה מפראג נמצא אתר הזיכרון הצ'כי לידיצה Lidice – המוקדש לטרגדיה שזעזעה את העולם. אתר הזיכרון לידיצה הפך לסמל עולמי של זוועות הנאצים ושל תקווה אנושית. הכפר הקטן לידיצה, שנמצא כעשרים קילומטרים מערבית לפראג, הפך ב-10 ביוני 1942 לזירה של אחד הפשעים הנאציים הקשים ביותר נגד אוכלוסייה אזרחית חפה מפשע.
ההיסטוריה לפני הטרגדיה
לידיצה היה כפר פשוט ושליו. הבניין הציבורי העתיק ביותר היה כנסיית סנט מרטין (1352), שנהרסה אך נבנתה מחדש מספר פעמים. ב-1890 היו בכפר 506 תושבים.
כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי הנאצים הביא עמו טרור ודיכוי. בספטמבר 1941 מונה ריינהרד היידריך, ראש משטרת הביטחון של האס-אס למושל בוהמיה ומורביה. במהלך תקופת שלטונו הקצרה נכלאו 5,000 לוחמי התנגדות אנטי-פאשיסטיים ועוזריהם, ורבים הוצאו להורג ללא משפט כדי להפיץ אימה ברחבי המדינה.
הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה בלונדון החליטה לחסל את היידריך. ב-27 במאי 1942, צנחנים צ'כוסלובקים פצעו את היידריך באופן קטלני, והוא מת מפציעו מספר ימים לאחר מכן. דבר זה הוביל לנקמה נאצית איומה שהיממה את כל העולם.
המשטרה החשאית הנאצית חשדה שיש קשר בין המתנקשים לבין משפחה שהתגוררה בכפר לידיצה. למרות שהחקירה וחיפושי הבתים בכפר לא גילו שום חומר מפליל, הנאצים החליטו לבצע פעולת נקמה גדולה על מותו של היידריך – אחד הבכירים הנאצים הגדולים ביותר.
ב-10 ביוני 1942, כמה שעות לאחר חצות, החלה הטרגדיה של הכפר הקטן ו-503 תושביו. האירועים של אותו יום קיץ תועדו בסרט דוקומנטרי על ידי אלה שביצעו את הפשע הברוטלי נגד אנשים חפים מפשע. הסרט הזה שימש כעדות במשפטי נירנברג נגד מנהיגי גרמניה הנאצית ב-1945.
הרצח והחורבן
באותו יום נוראי נורו 173 גברים מלידיצה במקום. הנשים והילדים נלקחו לאולם ההתעמלות של הגימנסיה. שלושה ימים לאחר מכן הילדים נלקחו מאמותיהם, ולמעט אלה שנבחרו לחינוך מחדש במשפחות גרמניות ותינוקות מתחת לגיל שנה, הם הורעלו בגז במחנה ההשמדה הנאצי בחלמנו שבפולין. הנשים נשלחו למחנה הריכוז רוונסברוק.
לאחר שפינו את הכפר מתושביו, החלו הנאצים להרוס את הכפר עצמו – תחילה הציתו את הבתים ולאחר מכן הרסו אותם עד היסוד בחומרי נפץ. הם לא הסתפקו בכך והמשיכו להרוס את הכנסייה ואפילו את בית הקברות. ב-1943 לא נותר דבר מלבד שטח ריק, עד תום המלחמה המקום סומן בשלטים האוסרים כניסה.
התגובה העולמית והזיכרון
הידיעה על הרס לידיצה התפשטה במהירות ברחבי העולם. אך הכוונה הנאצית למחוק את הכפר הצ'כי הקטן מפני כדור הארץ לא הצליחה. כמה כפרים ברחבי העולם אימצו את השם לידיצה לזכרו של הכפר, ונשים רבות שנולדו באותה תקופה וקיבלו את השם לידיצה עדיין נושאות אותו היום.
לידיצה המשיכה לחיות בזיכרון של אנשים בכל העולם, ולאחר המלחמה הוכרזה החלטת הממשלה הצ'כוסלובקית לבנות אותה מחדש בהפגנת שלום ב-10 ביוני 1945 בלידיצה, בה השתתפו נשות לידיצה ששרדו.
בנייה מחדש והנצחה
ב-1947 הונחה אבן הפינה של לידיצה החדשה במרחק 300 מטר מהאתר המקורי, ובמאי 1948 החלו עבודות הבנייה של הבתים הראשונים. בהדרגה קם כפר מודרני של 150 בתים בעזרת עצומה של מתנדבים מכל רחבי הרפובליקה וגם מחו"ל. בית המועצה הנוכחי, סניף הדואר, בית התרבות ומרכז הקניות נבנו באותה תקופה.
האתר הישן נשמר כאתר זיכרון הכולל את הקבר ההמוני של הגברים של לידיצה, אנדרטה ומוזיאון. בין אתר הזיכרון לבין הכפר החדש נפתח ב-19 ביוני 1955 "גן השלום והידידות" שבו נשתלו אלפי שיחי ורדים מחלקים שונים של העולם.
אתר הזיכרון היום
היום פועל בלידיצה אתר הזיכרון, ארגון של משרד התרבות של הרפובליקה הצ'כית, השומר על הזיכרון הנצחי של חורבן לידיצה שנמחקה מעל פני האדמה על ידי הנאצים ב-10 ביוני 1942.
המוזיאון מציג עובדות ומסמכים של טרגדיית לידיצה, גן הוורדים, ואת אנדרטת הילדים המרשימה פרי עבודתה של הפסלת Marie Uchytilová המציגה כ-80 פסלי ברונזה של ילדים המשקיפים על העמק.
המקום משמש כתזכורת חיה לכך שהחיים של הכפר נעצרו לזמן קצר בלבד, אך הזיכרון ממשיך ללוות אנשים מכל העולם.
לידיצה היא לא רק אתר זיכרון – היא סמל של עמידה אנושית, של כוח הזיכרון, ושל היכולת של הטוב לנצח את הרוע. ביקור באתר מזכיר לנו את החשיבות של שמירה על זכויות האדם ומאבק נגד כל צורה של רדיפה ושנאה.
איך להגיע ללידיצה מפראג?
אם יש באפשרותכם להזמין נהג שייקח אתכם ויחכה במקום – זו האופציה הטובה ביותר.
אחרת, סעו במטרו לתחנת Nádraží Veleslavín (קו A), ומשם באוטובוס מספר 300 ו-322 (ROPID) לתחנת Lidice; או הגיעו לתחנת Zličín (קו B), ומשם באוטובוס מספר 324 (ROPID) לתחנת Lidice, שנמצאת במרחק 5 דקות הליכה ממוזיאון ואתר הזיכרון לידיצה.
טיפ: בדקו את מזג האוויר ביום שבו אתם מתכננים את הטיול. האתר עצמו פתוח ונרחב ולכן כדאי לבקר בו רק במידה ומזג האוויר טוב.
הגיעו עם נעלים נוחות להליכה ועם בקבוקי מים וכובע – כי יש הרבה הליכה באתר הפתוח.